ביאור ראובן על בבא קמא קי״א

מהדורה: באור ראובן, ניו יורק תשט"ו

מקור בבא קמא קי״א
1 דְּמֵינָח נִיחָא לַהּ בְּכֹל דְּהוּ – כְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ, מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ.
2 נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: נָתַן אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה – יַחֲזִיר כֶּסֶף אֵצֶל אָשָׁם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחֲזִיר אָשָׁם אֵצֶל כֶּסֶף.
3 הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּיָהֵיב לֵיהּ אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִיהוֹיָרִיב, וְכֶסֶף לִידַעְיָה בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִידַעְיָה – זֶה זָכָה בְּשֶׁלּוֹ וְזֶה זָכָה בְּשֶׁלּוֹ!
4 אָמַר רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּיָהֵיב אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִיהוֹיָרִיב, וְכֶסֶף לִידַעְיָה בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִיהוֹיָרִיב. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כֵּיוָן דְּלָאו מִשְׁמַרְתּוֹ דִּידַעְיָה הִיא – לִידַעְיָה קָנְסִינַן לֵיהּ, הִלְכָּךְ יַחֲזִיר כֶּסֶף אֵצֶל אָשָׁם; וְרַבָּנַן סָבְרִי: שֶׁלֹּא כַּדִּין הוּא עֲבוּד בְּנֵי יְהוֹיָרִיב דְּקַיבִּלוּ אָשָׁם מִקַּמֵּי כֶסֶף, הִלְכָּךְ לְדִידְהוּ קָנְסִינַן לְהוּ, וְיַחְזוֹר אָשָׁם אֵצֶל כֶּסֶף.
5 תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אִם קָדְמוּ בְּנֵי יְהוֹיָרִיב וְהִקְרִיבוּ אֶת הָאָשָׁם – יַחְזוֹר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר וְיַקְרִיבוּהוּ בְּנֵי יְדַעְיָה, וְזָכוּ הַלָּלוּ בְּמַה שֶּׁבְּיָדָן.
6 אָמְרִי: לְמַאי חֲזֵי? אָשָׁם פָּסוּל הוּא! אָמַר רָבָא: לְעוֹרוֹ.
7 תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אִם קַיָּים אָשָׁם – יַחֲזִיר אָשָׁם אֵצֶל כֶּסֶף.
8 וְהָא רַבִּי יְהוּדָה – יַחֲזִיר כֶּסֶף אֵצֶל אָשָׁם אִית לֵיהּ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דִּנְפַק מִשְׁמַרְתּוֹ דִיהוֹיָרִיב, וְלָא תְּבַעוּ. וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּאַחוֹלֵי אַחִילוּ גַּבַּיְיהוּ.
9 תַּנְיָא אִידַּךְ, אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אִם קַיָּים אָשָׁם – יַחְזוֹר כֶּסֶף אֵצֶל אָשָׁם. פְּשִׁיטָא – הָכִי אִית לֵיהּ!
10 הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דִּנְפַק מִשְׁמַרְתָּם דְּהָנֵי וּדְהָנֵי, וְלָא תְּבַעוּ. מַהוּ דְּתֵימָא אַחוֹלֵי גַּבֵּי הֲדָדֵי, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּלָא תָּבְעִי, לִהְדְּרוּ בְּרֵישָׁא.
11 שֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵילוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רָבָא, דְּאָמַר קְרָא: ״הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה׳ לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ״ – מִכְּלָל דְּכֶסֶף בְּרֵישָׁא.
12 אָמַר הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, ״מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר״ – הָכִי נָמֵי מִכְּלָל דְּמוּסָפִין בְּרֵישָׁא?
13 וְהָתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה״, וְאָמַר רָבָא: ״הָעוֹלָה״ – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה!
14 אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא מֵ״אֲשֶׁר יְכַפֵּר בּוֹ״ נָפְקָא לֵיהּ, וַעֲדַיִין לֹא כִּיפֵּר.
15 נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם הֵבִיא מְעִילָתוֹ וְלֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ; אֲשָׁמוֹ וְלֹא הֵבִיא מְעִילָתוֹ – שֶׁלֹּא יָצָא?
16 תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ״.
17 וּמִנַּיִן שֶׁאִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא מְעִילָתוֹ, שֶׁלֹּא יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאֵיל הָאָשָׁם״ – הָאָשָׁם בִּכְבָר.
18 יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁאַיִל וְאָשָׁם מְעַכְּבִים, כָּךְ חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ״ – אַיִל וְאָשָׁם מְעַכְּבִים בְּהֶקְדֵּשׁ, וְאֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב.
19 וְיִלְמַד הֶקְדֵּשׁ מֵהֶדְיוֹט, וְהֶדְיוֹט מֵהֶקְדֵּשׁ.
20 הֶקְדֵּשׁ מֵהֶדְיוֹט – מָה ״אָשָׁם״ דְּהָתָם קֶרֶן, אַף ״אָשָׁם״ דְּהָכָא קֶרֶן. וְהֶדְיוֹט מֵהֶקְדֵּשׁ – מָה הֶקְדֵּשׁ אֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב, אַף הֶדְיוֹט נָמֵי אֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב.
21 הֲדַרַן עֲלָךְ הַגּוֹזֵל עֵצִים.
22 מַתְנִי׳ הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.
23 גְּמָ׳ אָמַר רַב חִסְדָּא: גָּזַל וְלֹא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, וּבָא אַחֵר וַאֲכָלוֹ מִמֶּנּוּ – רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה, רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה. מַאי טַעְמָא? כֹּל כַּמָּה דְּלֹא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּמָרֵיהּ קָאֵי.
24 תְּנַן: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. תְּיוּבְתָּא דְּרַב חִסְדָּא! אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: כִּי תַּנְיָא הָהִיא – לְאַחַר יֵאוּשׁ.
25 אִם הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, זֹאת אוֹמֶרֶת: רְשׁוּת יוֹרֵשׁ כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי.
26 רָבָא אָמַר: רְשׁוּת יוֹרֵשׁ לָאו כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּשֶׁאֲכָלוּם.
27 הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אִם הָיָה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בִּגְזֵילָה קַיֶּימֶת עָסְקִינַן! אָמַר לָךְ רָבָא, הָכִי קָאָמַר: אִם הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם אַחְרָיוּת נְכָסִים, חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.
28 וְהָא מַתְנֵי לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ: לֹא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת מַמָּשׁ; אֶלָּא אֲפִילּוּ פָּרָה וְחוֹרֵשׁ בָּהּ, חֲמוֹר וּמְחַמֵּר אַחֲרָיו – חַיָּיבִין לְהַחְזִיר, מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן.
29 אֶלָּא אָמַר רָבָא: כִּי שָׁכֵיבְנָא – רַבִּי אוֹשַׁעְיָא נָפֵיק לְווֹתִי, דְּתָרֵיצְנָא מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ. דְּתָנֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – גְּזֵילָה קַיֶּימֶת, חַיָּיבִין; אֵין הַגְּזֵילָה קַיֶּימֶת, פְּטוּרִין. הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם אַחְרָיוּת נְכָסִים – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.
30 אָמַר מָר: אֵין הַגְּזֵילָה קַיֶּימֶת – פְּטוּרִין. נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב חִסְדָּא? אָמַר לָךְ רַב חִסְדָּא: כִּי תַּנְיָא הָהִיא – לְאַחַר יֵאוּשׁ.
31 אָמַר מָר: גְּזֵילָה קַיֶּימֶת – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם. נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרָמֵי בַּר חָמָא? אָמַר לָךְ רָמֵי בַּר חָמָא: כִּי תַּנְיָא הָהִיא –
פירוש ביאור ראובן על בבא קמא קי״א
1 גמ' "זה זכה בשלו וזה זכה בשלו". כלומר, דמשמע להו דלר' יהודה עשו בני יהויריב כדין, דמותר להם לקבל במשמרתם מה שנותנים להם, ויקריבו בזמן שמותר להם להקריב, דהיינו כשיחזור משמרתם אחר שיתן הכסף, א"כ אף בני ידעיה עשו כדין, שקבלו במשמרתם מה שנתנו להם?
2 "וכסף לידעיה במשמרתו דיהויריב". והכי קאמר: "נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה" ביחד. ולפי שהיה משמרתו של יהויריב מזכיר יהויריב ברישא.
3 "לדברי ר' יהודה אם קדמו בני יהויריב וכו' ". נראה לי דהכי דייק, כיון דאמר ר' יהודה דכשנתן אשם ליהויריב מקמי כסף לא קנסינן להו, משום דמותר להם לקבל במשמרתם ויקריבוהו כשיחזיר משמרתם, ואע"ג דהגזלן לא יהיה ליה כפרה כל אותו זמן, לא חיישינן ליה, משום דהוא עבד שלא כדין, ואם כן קנסינן ליה נמי שהוא יביא אשם אחר, אבל לדברי רבנן קנסינן להו לכהנים שישלמו לנגזל, דהוי כמו "הכהנים שפיגלו במקדש", דבמזיד חייבים, והכא נמי מזידים הוו.
4 "לדברי ר' יהודה אם קיים אשם". כלומד, אפילו לדברי ר' יהודה משכחת לה שיחזיר אשם אצל כסף.
5 "להדרו ברישא". ואע"ג דבני יהויריב כבר מחלו זכותם לבני ידעיה אפילו על האשם, י"ל כיון דבני ידעיה לא תבעו הוי כמו שלא רצו לקבל המתנה שנתנו להם בני ידעיה, ואין אדם נותן לחברו מתנה בעל כרחו.
6 תוס' ד"ה אמר רבא. "ואמאי לא יצא העור לשריפה". והראב"ד ז"ל תירץ, "ואפשר דרבי כרבי חנינא סגן הכהנים סבירא ליה, דאמר, מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה. ורבי עקיבא נמי כותיה סבירא ליה בפרק טבול, בזבחים". וקשה לי, הא רבי גופיה קאמר, "דם מרצה על העור בפני עצמו" דוקא, וכדפירשו בתוספות כאן. ואפשר דהראב"ד לא גרס התם, אמר רבי, כדגרסו בתוספות. והרא"ש תירץ, "דמיירי שהופשט קודם זריקה", וקודם זריקה הוא יכול להביא גזלתו, כדכתיב, "אשר יכפר בו עליו", בכפרה תליא רחמנא, וזריקה מכפרת.
7 ד"ה ת"ל העולה. "דהתם נמי אהעולה קסמיך". נראה דהכי קאמרי, דמלבד אין לו פירוש מיוחד, שהרי הכא אנו מפרשים אותו, מלבד דבר שלאחריו, ובעולת הבקר אנו מפרשים אותו, מלבד דבר הקודם לו, ולפיכך צריך לפרשו לפי הענין, דהענין מראה פירושו של מלבד.
8 ד"ה וילמד. "לא הוה ילפינן האי מהאי לענין שאר דברים". דהוה אמרינן, הקדש מהדיוט והדיוט מהקדש לא ילפינן.
9 גמ' "רצה מזה גובה". וכתב הראב"ד ז"ל דהיינו דוקא כשהשני אכלה בדעתו לגזול, אבל אם אכלה בשוגג, שלא ידע שהיא גזולה, והגזלן נתנה לו, אינו חייב אלא מה שנהנה, כמו לקמן, גבי "כסבורים של אביהם". משעתבדי לבע"ח. ואם מה שהניח להם היתה קרקע חייבין לשלם, דהקרקע היתה משועבדת לנגזל" זה אתא שפיר הא דקתני, "בשאכלום", דהיינו האכילם, דאי לפי פירוש רש"י היה ניחא טפי למיתני בשאכלו, או בשאכלוה.
10 "כשאכלום" צ"ל כשאכלוה. וא"ת א"כ למה ליה למיתני והניח לפניהם, כיון שאכלוה בחיי האב, דליכא שום שינוי רשות, פטורים, כ"ש דפטורים כשאכלוה לאחר מיתת האב? וי"ל דאיכא למימר להיפך, דדוקא כשאכלוה בחיי האב פטורים, משום דבאכילתם נתחייב האב, כיון שהאכילם, וא"כ ליכא לחייב אף הבנים, אבל כשאכלוה לאחר מיתת האב, דליכא מי שיתחייב, ה"א דמחייבים הבנים. תום' ד"ה הגוזל. "ובדבר המסויים", קצת קשה, היאך אפשר לאוקמי בדבר המסויים, הא מדקתני סיפא, "ואם היה דבר שיש בו אחריות", מכלל דרישא לאו בדבר שיש בו אחריות איירי י ובאמת אפשר לפרש אליבא דרב כרבא. והיינו, דכשהאכיל את בניו אפילו אחר יאוש חייב לשלם דמים, אפילו אי יאוש קנה, דלא גרע מטבח בגנב דמשלם כפל. אבל בניו פטורים, כשלא הניח להם אחריות נכסים.
11 "חמור ומחמר אחריו". ונראה לי לפי זה דהכי פירושו: אם היה דבר שהכל מטילים אחריות הגזילה על אביהם חייבים להחזיר.
12 רש"י ד"ה הגוזל. "או שהניח לפניהם הגזלה קיימת". דקשה ליה, למה ליה למתני, "והניח לפניהם" דהיינו שהורישם, אי בחיי הגזלן פטורים, לאחר מיתתו, דאיכא שינוי רשות, לא כל שכן? ולפיכך פירש דהא קמ"ל, דאפילו הגזלה קיימת פטורין. והיינו כרמי בר חמא, דרבי, מסדר המשנה, מפרש כותיה.
13 ד"ה רשות יורש. "מדלא קתני פטורא באבוהון". והקשה מהרש"א, היכי אפשר למתני פטורא באבוהון, הא אפילו יאוש כדי קני מ"מ חייב להחזיר את הדמים, וכדאמרינן בכמה דוכתי? ותירץ הפני יהושע, דהכי קאמר, דאי ביאוש כדי לא קנה לגמרי שלא לחייב אפילו דמים, דאי קנה לגמרי היה אפשר ליה למיתני הפטור אף באביהן, וא"כ כיון דהכא פטורין לגמרי, ע"כ מטעם שינוי רשות הוא, וש"מ דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי.
14 ד"ה והא מדקתני. "כעין קרקע". אי אפשר לאמר קרקע, דהא קרקע אינה נגזלת, וא"כ אפילו לא היה ניכר לרבים היה להם להחזיר, ובאמת מהך טעמא מתני ליה רבי לר' שמעון בריה, "לא דבר שיש ביה אחריות ממש, וכן פירש רש"י גופא לקמן, "לא שגזל קרקע והניחה".
15 ד"ה דמתריצנא. "וחסורי מיחסרא". ולולא מסתפינא הייתי מפרש דלאו חסורי מחסרא, אלא הכי פירושא דמשנה אליבא דרבא: "הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם ירושה פטורין מלשלם", אע"ג דאביהם היה חייב לשלם דמים, מ"מ מטלטלי דיתמי לא
16 ד"ה אין גזילה. "משום דפריך מינה לתרוייהו לרמי בר חמא ולרב חסדא". ועיין במהדורא בתרא ובפני יהושע מה שכתבו בשם נ"י ובשם בעל המאור.
17 ד"ה רב חסדא. "פליגי בגזילה גמורה". כלומר, ולא בדבר שאינם חייבים מטעם גזילה, אלא מטעם כיבוד אב.